פסק-דין בתיק עת"מ 1692-01-12

1.         העותר הוא תושב גאנה, ועתירתו מתייחסת לבקשתו לקבל מעמד של פליט בישראל, בקשה שנדחתה על ידי המשיב.

2.         לטענתו של העותר, אביו היה מנהיג מקומי "צ'יף" בגאנה. עם מות האב, מנע ממנו הדוד שלו את הכתרתו כיורש של אביו, והשתלט על הכתר. לטענתו של העותר, הוא מכר אדמות בכפר. הדוד - הצ'יפ החדש, היה סבור כי אסור היה לעותר למכור את הקרקעות. לכן, הדוד רדף אחריו ואיים עליו. העותר נמלט לכפר אחר, ולאחר מכן הוא נמלט מגאנה.

3.         העותר נכנס לישראל ביום 29.10.2008 דרך מצרים. לעותר נערך ראיון זיהוי ביום 4.8.09. ביום 18.10.09 נערך לעותר ראיון ביחידת ה-RSD. ביום 18.10.09 המלית מראיין ה-RSD לדחות את בקשתו של העותר. בחודשים ינואר ופברואר 2010 נדון עניינו של העותר בוועדה המייעצת, ביו 11.2.2010 הועבר תיקו של העותר למנכ"ל רשות האוכלוסין. ביום 14.2.10 קבל מנכ"ל רשות האוכלוסין את המלצת הוועדה המייעצת לענייני פליטים ודחה את בקשת העותר למקלט מדיני. הודעה בדבר החלטה זו נמסרה לעותר ביום 4.3.10.

4.         ביום 8.3.10 התקבלה במשרדי המשיב בקשת העותר לעיון מחדש בהחלטה הדוחה את בקשתו למקלט מדיני. ביום 8.8.11 נדחתה בקשת העותר לעיון מחדש בין היתר משום שהעותר לא הציג בבקשה זו מידע חדש ורלוונטי אשר היה משנה את ההחלטה בה נדחתה בקשת המקלט שלו. כן צוין כי העותר לא ביסס טענת רדיפה בהתאם ליסודות אמנת הפליטים. העותר טוען כי ההחלטה לא נמסרה לו, וכי הוא לא ידע אודותיה עד שנעצר ביום 24.11.11. החלטה זו היא נושא העתירה דנן.

טענות העותר

5.         העותר העלה מספר טענות נגד החלטת המשיב.

לטענת העותר, אין חולק כי הוא נמצא אמין על ידי החוקר שערך לו את הראיון. למרות זאת, נקבע בהחלטת כי אין דברי העותר דבר המצביע על חשש לחייו. העותר הוסיף כי המסקנה של המשיב בדבר הטעם לרדיפה שלו לא היתה נכונה, וכי הוא אכן נרדף מטעמים פוליטיים. היריבים של העותר הם יריבים פוליטיים שלו, והוא נמלט מפני "סוכני הרדיפה". רדיפה יכולה להיות גם מפעילות של חלקים באוכלוסיה, שלא מכבדים את חוקי השלטון או כאשר השלטון מסרב או אינו יכול להעניק הגנה כנגדם. העותר אף טען כי הוא נרדף כתוצאה מהשתייכותו לקיבוץ חברתי מסוים כאמור באמנת הפליטים. 

6.         העותר טען כי אין לקבל את עמדת המשיב לפיה יש לו אפשרות לקבל הגנה במקום אחר בארצו. לגישתו, קיומה של אפשרות כזו איננה שוללת מיניה וביה את האפשרות של פליטות. עוד נטען כי האלטרנטיבה של מעבר למקום מגורים אחר, צריכה להיות מגורים סבירים תוך ניהול אורח חיים נורמאלי, באזור ספיציפי, גם בעתיד, ויש לאפשר לעותר להגיב להצעה כזו.

7.         עוד טען העותר כי רמת ההוכחה בדיני פליטים היא כזו שעליו להוכיח "חשש מבוסס", ואין חובה להוכיח את הסכנה לפי מאזן הסתברויות. לגישת העותר, לא נערך בעניינו בירור מעמיק, וההחלטה היתה שיטחית ולא מקצועית. העותר טען כי אין להשיבו לארצו גם מכוח עיקרון אי ההחזרה, משום שצפויה לו סכנת חיים או סכנה לחירותו אם יחזור לארצו.

8.         לגישת העותר החלטת המשיב לא היתה סבירה, ונפלו בה טעויות. כך, עורך הראיון קבע כי העותר חושש מפני תביעה לגיטימית בארצו משום שהוא מכר אדמות ורכוש שלא היו שייכים לו. אולם בפועל העותר טען כי האדמות אכן היו בבעלותו, וכך עולה מהראיון. עוד נטען כי מהראיון עולה במפורש כי העותר אוים מילולית, חרף האמור בהקשר זה בהמלצתו של עורך הראיון. לגישת העותר, אף שהמראיין קבע כי העותר הוא אמין, הוא בפועל "הפך את דבריו על פניהם".

9.         במסגרת השלמת הטיעון מטעמו, התייחס העותר למסגרת הדיון של "ההליך המקוצר". הוא טען כי בהליך כזה הוועדה כלל אינה מתכנסת, וכי על ההליך הזה נמתחה ביקורת. הוא הוסיף כי העותר שטען לרדיפה על ידי שלטונות הכפר שלו, נמצא אמין, ולכן עילת הרדיפה לה הוא טען היא "עילה קלאסית". מדובר בנסיבות אובייקטיביות של רדיפה, ולכן לא היה מקום לדון בעניינו של העותר בהליך מקוצר. העותר הוסיף כי עניינו לא נבחן, וכי לא ניתן לדעת מה החומר שעמד בפני חברי הוועדה בטרם הם קבלו את החלטתם. עוד נטען כי הוועדה הסתמכה על תמצית חוות דעת שמסקנותיה מוטעות. לא התקיים הליך של קבלת החלטות וחברי הוועדה לא נחשפו למגוון הדעות ולמכלול הראיון.

טענות המשיב

10.        המשיב טען מנגד כי יש לדחות את העתירה. לגישתו, הבקשה מבוססת על סכסוך קרקעות. העותר הודה כי הוא חושש למחזור למדינתו רק משום הוא חייב כספים לאחר מכר קרקעות שלא כדין. מהראיון שנערך לו עולה כי האיומים עליו החלו לאחר שהוא מכר את הקרקע. הוא אף הודה כי הוא מכר את הקרקעות באופן לא חוקי, וכי המנהיג רוצה ממנו כסף, וכי אם הוא יחזיר את הכסף "יעזבו אותו במנוחה". מעבר לכך, אף שלטענת העותר הבעיות החלו עוד בשנת 2007, הוא עזב את גאנה רק בשנת 2008.

11.        המשיב טוען כי העותר לא ביסס פחד אובייקטיבי ומבוסס היטב ולא הוכיח טענת רדיפה בהתאם ליסודות אמנת הפליטים. העותר לא טען בהליך הבקשה למקלט מדיני כי הוא נרדף על רקע השקפה פוליטית. טענותיו ביחס לאפשרות מעבר לכפר אחר אינן יכולות לעמוד משום שהן לא נטענו בהליך בחינת בקשתו למקלט מדיני. לגישת המשיב, מבקשת העותר עולה כי מדובר בסכסוך קרקעות כלכלי, וכי  הוא חושש שיהיה עליו להשיב כסף לדוד שלו. העותר גר בכפר למעלה משנה לאחר שהוא מכר את הקרקעות, ולא חווה פגיעה פיזית כלשהי. אם הוא אכן הגיש מאוים, עליו לבקש הגנה משלטונות ארצו. הנטל להוכיח כי המדינה בה הוא חי אינה מסוגלת להגן עליו, מוטל על העותר הטוען לכך. העותר אף הצהיר כי הוא יצא מהמדינה באופן חוקי.

12.        באשר לעיקרון אי ההחזרה, המשיב טען כי העותר אינו נופל לגדר המקרים בהם עיקרון זה חל. הוא לא הוכיח חשש אובייקטיבי ומבוסס לחייו. אין די בהקשר זה בהערכה עצמית שלו שאינה מבוססת על ניסיון מעשי או על הערכה של הרשויות.

13.        דין טענות העותר בדבר השתייכותו לקיבוץ חברתי, להידחות משום שהוא לא טען אותן במהלך בחינת בקשתו אלא טען כי הוא נרדף משום שמכר קרקעות שאינן שלו, וכי אם יחזיר את הכסף, לא יאונה לו כל רע. גם את הטענה בדבר רדיפה בשל השקפה פוליטית העותר לא העלה בעת בחינת בקשתו למקלט, וגם טענה זו צריכה להידחות - כך טען המשיב.

הטענות הפרוצדוראליות

14.        בראשית הדברים יצוין כי במסגרת עתירתו, העלה ב"כ העותר מספר טענות הקשורות בנוהל הטיפול במבקשי מקלט מיום 2.1.11 ולתחולתו של הנוהל הזה. ב"כ העותר חזר בו מטענות אלה, לאחר שבית המשפט העליון קבע באופן מפורש בפסק דינו בעע"מ 2431/12 גסטינה אמארש נ. משרד הפנים  כי לנוהל הזה יש תחולה אקטיבית. לכן, אין עוד מקום לדון בטענות אלה.

15.        כפי שתואר לעיל, המשיב טען בין היתר כי אין מקום לבחון את ההחלטה שניתנה בעניינו של העותר לגופה, משום שהעותר תוקף את ההחלטה שניתנה במסגרת הבקשה לעיון מחדש שהוא הגיש. מאחר שהעותר לא צירף לבקשה זו ראיות חדשות, לא היה מקום לקבל את בקשתו לעיון מחדש ולו רק מטעם זה, ולכן יש לדחות את טענותיו בעתירה.